<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קי"ט</h1>
<h2>דף לד.</h2>
תשובת שאלה לרבי' האי גאון ז"ל על התקיעות שהתקין ר' אבהו שאל רבינו הצדיק ז"ל מלפני אדונינו על התקיעות ואמר לו כי חברו לו דברים על חכמי אדום על איזה מהם החובה והשיב אדונינו כי החובה היו התשע ועל סדר ברכות כי התקיעות שמיושב לערבב את השטן הם ובקשו עכשו תלמידי אדונינו לדקדק שאלה זו כי עדיין לא נתברר לנו אותה קושיא דתנן (ל"ג:) סדר התקיעות שלש של שלש ואמרי' בגמרא (ל"ד:) שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא וק"ל הלכה כרבי יוחנן ולעולם כסדרן תר"ת פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה היתכן לומר דברי רבי יוחנן אפילו שלא כסדרן ואם נאמר כי יש דברי רבי יוחנן על שלא כסדרן מנא לן או אפילו שנפסוק ביניהם (והוא) [והא] דאתקין ר' אבהו בקסרי ובאו אחר כך רבי עוירא ורבינא והתקינו על תקנתו ופרקו והעמידו תקנתו הלכתא כותיה ועבדינן הכי או לא ואי כותי' עבדינן תשר"ת [ותש"ת] ותר"ת במקום שלש חשובות דהיינו סי' א' מן הספק שנסתפק בתרועה אבל התשר"ת לבדו או התש"ת לבדו אינו כלום והנה בתקענו במלכיות תשר"ת לבד או התש"ת או התר"ת לבד נמצא שלא תקענו במלכיות כלל וכן בזכרונות וכן בשופרות נמצאו מהמלכיות ומהזכרונות ומהשופרות שנים מהם בלא תקיעה. וא"ת כי זה שמצאנו בתקנת ר' אבהו הדרינן עבדינן במלכיות והדר עבדינן בשופרות מה יועיל לכל אחד ואחד מהפרקים הללו מה שנעשה בחברו ועוד הא דאמרינן ונעביד איפכא אנא היכי אעביד הא כבר השלימו ועוד מקודם ר' אבהו מה היו עושין והוא החובה של כל שנה ושנה ולא כן יתכן מימות נביאים הראשונים ועד ימות ר' אבהו שהניחו שנה א' בלא תקיעה ואם החובה ידועה אצלם מה תקן להם רבי אבהו והתיקון לא יהא אלא על דבר שנסתפק ונתערבב ואנו אומרים שלא יתכן להיות האמת בשני דרכים אלא את התרועה היא האמת הג' שברים אינם חשובים ואם הג' שברים הם העקר התרועה לאו כלום היא ואם אמרנו אין אנו צריכים כסדרן הלא בתקענו בזכרונות תש"ת ובשופרות תר"ת אחת מהם טפל ואחת מהם עיקר הלא חסר המנין ועוד מנין אנו צריכין לתקו' שלשים מיושב וכענין תקנת ר' אבהו ואם הם לערבב את השטן ואינו מקום החייב למה מברכין עליהם ומתחילים בהם יבחר לנו אדונינו כי אלו התקיעות שבכל שנה ושנה ואנו עומדים בהם בקושיות ונושאין ונותנין בקשה מאדוננו יחיה לעד שיבאר לנו מיד איך היה הדבר קודם התקנה והאיך פי' הסוגיא והיאך יתרצו דבריהם עד שיראו לנו ויסתלקו כל הספקות.
תשובה כך ראינו כי זה הטורח הגדול בדבר זה אין אתם צריכים כי הדבר שאנו יוצאין מידי חובותינו ועושין בה רצון יוצרנו נכון הוא וברור בידינו ירושה משולשת מועתקה ומקובלת בקבלה מאבות לבנים דורות רצופים בישראל מימי הנביאים ועד עכשו מה שאנו עושים שתוקעים מיושב כמנהג ותוקעין מעומד על סדר ברכות שלש של שלש והלכה הולכות ופשוטה היא בכל ישראל וכיון שמעשה הזה בידינו נכון והלכה למשה מסיני כי יצאו ידי חובתם כבר סר כל קושיא ואם יאמר אדם אם תש"ת העיקר הרי תר"ת בטלה ואם תר"ת העיקר הרי תש"ת בטלה. תחלת תשובותו לומר מנין אנו יודעים כי יש עלינו מצוה לתקוע ביום זה ועקר התורה הכתובה תורת משה שכתבה מפי הגבורה ועם ישראל הנה אלו המעידים עליה גם הם מעידים כי במעשה יצאנו ידי חובתינו וכי כן העתיקו בקבלה מפני הנביאים הלכה למשה מסיני ודברי הרבים הוא המוכיח על כל משנה ועל כל גמרא ויותר מכל ראיה מזה פוק חזי מה עמא דבר (ברכות מ"ה.) זהו העיקר והסמך. ואחר כך אנו מביטים בכל הדברים שנאמרו במשה או בגמרא בענין הזה ומה שיעלה מהם ויתרץ כאשר את נפשותינו מוטב ואם יש בה כלום שלא יתכוין כאשר בלבבנו ולא יתברר בראיה אינו עוקר את העיקר. ויש לנו להביט לאותו עיקר שלא מחמת צורך במקום המצוה הרי הראיה הגדולה עמה כי נתקיימה כהלכה למשה מסיני והוצרכו בדברי' אלי בתשובה זאת כי רוב שאלות אלו כתואנות הם לפי' גלינו כי עקר המצוה אינו תלוי בהם ובפשוטן של דברי תורה הכתובים בלבד אין ללמוד כי אם תרועה בלבד שכך כתוב יום תרועה יהיה לכם והפשוטות לא נלמדו אלא מדברי חכמים וכל שכן פשוטה לפני התרועה ופשוטה לאחריה שאין בכתוב ראיה פשוטה על זאת אלא הלכה למעשה הוא ביד ישראל וכ"ש דמהימנין על התקיעות ועל התרועות עכשו שאתם אוחזים דברי ר' יוחנן שאמר שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא. ואמרינן לעולם כסדרן תר"ת פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה היתכן לומר לדברי ר' יוחנן אפילו שלא כסדרן או אפילו שנפסיק ביניהם מנא לן מה צורך לכל זאת ומי אמר להם שנפסיק ביניהם מימר קאמרינן יחיד שומע שלא בחבר עיר כסדרן ולא מחייב על סדר ברכותיו. וכבר פירשנו לאלוף קדוש נ"ע כי שברים ותרועה אחת הם זה וזה תרועה נקראים ושמא בעלמא הם שנקראים שנים ובעבור השנוי שיש בין ראשה לסופה כי ראשה בכובד וסופה בקלות נראות כשתים ונקראות בב' שמות. ודבר זה עיקר וכל השבושים מחכמי' הבאים מרומי משבשים אתכ' להגדיל תורה ולהאדיר הוא וכשיעמד בלבבכם זה יסוב מלבבכם כי שתים הם. הרי נסתלק ספק ולא נשארה תואנה ובזאת יתבוננו כל הדברים שלש של שלש שלש עד תשע דקאמר רבי יוחנן עם המעשה שאנו עושים. וסתמא דמלתא התוקע מריע תחלה בכובד ואחר כך בקלות וסימנא דמלתא גנוחי (מגנח איבע') [גנח בעי] ברישא והדר מילול. כשאתם חושבים ג' שברים ותרועה כלם תרועה אחת הם וחושבים ג' שברים לבדם תרועה ותרועה לבד' תרועה לא נשאר כלום לשאול עליון וסר מה שהכבדתם והרחבתם דברים ושנית' ושלשתם ובניתם בנינים שלא על יסוד. ואמרתם במלכיות תשר"ת או התש"ת או התר"ת הם עיקר הלא תמצא שלא תקענו במלכיות כלל וכן בזכרונות וכן בשופרות והכבדתם ואמרתם נמצאו ב' ברכות בלא תקיעה. ומשום דהדרינ' ועבדינן אמרתם מה יועיל כל אחד מה שנעשה בחברו כל אלו דברי קנתרין ותואנות מאחר שידוע לכם כי יד ה' צוה בכל אחת תרועה ופשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ויודע לכם כי ג' שברים ותרועה אחת הן שמקצתן בכבד ומקצתן בקלילה שברים גם הם לבדם תרועה ותרועה כמשמעה תרועה הרי קיימנו בכל אחת מצוה שלמה ונסתלקו כל הדברים. ושמא לא עמדתם על שאלתו של אלוף נ"ע ועל תשובותיו בדבר זה.
וזה נוסח שאלתו שבשנת ש"ט וזה נוסח תשובותיו. הנה שאלנא מקמי רבה נר"י בענין התרועה אי גנוחי אי ילולי היא ואסתבר ליה דבאימיה דסיסרא תלינן. ומשום הכי קשיא לן מילתא וכתב לן דבין השברים ובין תברתא כגון ילולי תרועה אינון ולשו' תרועה על תבראתא דיקירן בגנוחי ולכל תבראתה דקליל' דילולי. ומאן דעבד הכי יצא ידי חובתו דבין האי או האי תרועה נינהו (ולא הביא אבעיא) אלא [הכי איבעיא לן] גופא דתרועה דכל שתא עבדינן (היכא) [היכי] (ד)אתיליד בה ספקא אי גנוחי היא או ילולי הוא דהא מברייתא דת"ר (ל"ג:) מנין שבשופר שמעינן דתרועה וכגון שברים תרתי מילי נינהו והא אמרינן בהדיא שיעור תקיעה כתרועה שיעור תרועה כשלשה שברים. ומקושיא דאקשו רבנן ומן אתקפתא דאתקיפו רב עוירא ורבינא על תיקון דאתקי' ר' אבהו איפשיט דתרועה לא הוה ידענא לה אי גנוחי הוא או ילולי הוא אי משום לאשווי מנהגי בבא קמא ובבא מציעא ובבא בתרא למה להו ומדאקשו בסיפא תו אלא ר' אבהו מאי אתקי' אי גנוחי גנח הא קא עבדינן אי ילולי יליל הא קא עבדינן ומפרקינן מספקינן ליה דלמא גנח ויליל אלמא לא הוה ידעינן להו. ובכלהו נסחי דהלכות גדולות ומר יהודאי מתחיל לא ידעינן מאי נינהו פשוט לנו אדונינו האי קושיא כבר איכא בתשובה דליכא עיקריה דהני קושיא דאקשיתוה להאי דאמריתון הכי איבעיא לן גופא דתרועה דכל שתא עבדינן (הכי) [היכי] אתיל' בזה ספקא כבר פרישנא דספקא לא אתיליד (הכי) [היכי] עבדינ' מיהו הוה (עדות) [עיירות] בארץ ישראל דנהיג' למעבד תרועת' שברים יקירי ושארא עבדי(נן) תרועתם שברים קלולי. ובעא ר' אבהו לאשויי מנהגיהון ולעולם ספקא לא אתי לידי ו(מ)דאמרינן מדתנינן שיעור תקיעה כתרועה שיעור תרועה כשלשה שברים גמרינן דתרועה ושלשה שברים תרי מלי נינהו לאו הכין הוא ודוקני הכי תני שיעור תרועה השלשה שברים ולא גרסינן כשלשה שברים אלא מיהא פשיטא דתרועה שלשה שברים קלילי נינהו כגון ילולי ושברים יקירו נמי מיקרו תרועה וכיון דשיעור לזמן תרועה דאלו לא קיהיב אפשר למימר שיעור תרועה כדין ג' שברים אעפ"י שג' שברים תרועה וכן מתני' דתנן שיעור תרועה כשלשה יבבות ולא תרתין מילי נינהו. והא בריתא דשניא ג' שברים במקום ג' יבבות דמתניתין ראיה דשברים ויבבות חדא מילתא נינהו ולא תרתין ו(מ)דאמרינן ומקושיא דאקשי רבנן ומן אתקפתא דאתקיפו רב עוירא ורבינא על תקנתא דאתקין ר' אבהו איפשט דתרועה לא הוה ידענא להו אי גנוחי אי ילולי הא מלתא נמי הא (פרקנא לתשובה) [פריקנא בתשובה] דילנא ומשום הכי אקשינן ופרישנא מן כמה אנפי דלא תליא מלתא באם סיסרא ולא איכפת לן אי גנוחי גנחא אי ילולי יללא. ולא איכפת לן מאי פירושא ותיבב אלא הכי הוה מלתא כיון דכגו' גנוחי תרועה ואית מנהגי ו(ד)כגון ילולי היא פשוטה של תרועה וביה נהגי רוב ישראל ובעי ר' אבהו לאשווינכון דלא להוו כפלוגתא ביניהן כנפיהון ומאי דפרשנא דלא תליא מלתא באם סיסרא בראיות ברורות מגלי' למלתא דהאי קושיא דאקשינן אי ילולי הוא הא קא עבדינן ופרקינן מספקא ליה דלמא גנח וייליל לאו מימרא דוקא היא דהא ראיה אברירא לן דלא איכפת אי גנח יליל' אי יליל וגנח וסתמא דמלתא דגנוחי מגנח איניש ברישא והדר מייליל לומר דאם סיסרא גנח ויליל ומשום הכי אתקין שברים יבבת יקירי קמי יבבות קלילתא כבר ברירנא דלא אפשר דהויא מלתא הכי וליכא למיגמר מאם דסיסרא והאי דאם דסיסרא סימנא בעלמא הוא וכיון דאיכא למימר גנח ויליל וסתמא דמלתא דגנוחי ברישא והדר ילולי הוי סימנא (ויבבא) [ליבבה] דאי' בה שברים יקירא וילילי ביבבתא קלילתא יקירא ברישא והדר קילילי ודוכרנא בעלמא הוא ודאתקין רבי אבהו לכנפיהן מצד אחד ולא מספקא והוא מאי דפרישנא בתשובות ופקידנא וכתבי לותכון זה נוסח השאלה והתשובה ויש בה כמה דברים שהם סעד לכם בפרט ספק זה ששאלת' והכי מוברר לדבריכם שכתבתם זה שתיקן דבר זה מן הספק שנסתפק בתרועה כי לא מחמת ספק התקנה נתקנ' הזאת וגם מוברר בתשובה זאת מה ששאלתם איך היו עושים קודם רבי אבהו ואנו מוסיפים ביאור כי עקר הדבר מימות מרע"ה שלש של שלש שכל אחד מהם תרועה ופשוטה לאחריה והוא דת"ר (ל"ג:) מנין שבשופר ת"ל בחדש השביעי שאין ת"ל בחודש השביעי שתהא תרועת כל החדש הזה כזה ומנין שפשוטה לפניה ת"ל והעברת שופר ומנין שפשוטה לאחריה ת"ל תעבירו שופר ואין לי אלא ביובל וכו' ואל תחשבו בלבבכם כי מימי ר' אבהו נפל ספק בדבר הזה שהרי משניות קדמוניות א' אומרת תרועה ג' יבבות במשנתנו וא' אומרת שיעור תרועה כג' שברים וקאמרי' ביה בהדיא אמר אביי בהא ודאי פליגי וכך היה הדבר מימים קדמונים מנה' בכל ישראל מהם עושים תרועה יבבות קלות ומהם עושים תרועה יבבות כבדות שהם שברים ואלו [ואלו] יוצאים ידי חובתן כי שברים כבדים תרוע' ויבבות קלות תרועה הם. והיה הדבר נראה כחלוקה אעפ"י שאינה [חלוקה] והרי התנאים במה שאמרנו למעלה הללו שונים שיעור תרועה ג' יבבות והללו שונין שיעור תרועה ג' שברים אלו משנתם כמנהגם [ואלו משנתם כמנהגם] וקאמר אביי בהא ודאי פליגי ולאו פלוגתא היא ולא היו אלו מטעי' את אלו ואלו מטעי' את אלו אלא מר כי אתריה מר כי אתריה קתני וחכמים של דורות הללו מודים כי יבבות תרועה היא [וחכמים של הללו מודים כי שברים תרועה היא] וכשבא ר' אבהו ראה לתקן תקנה שיהיו עושין בה כל ישראל מעשה א' ולא יהיה ביניהם דבר שההדיוטות [רואין אותה כחלוקה] אחת היא שהרי היא אחת משלש של שלש ואף על פי שהאו' תשר"ת שמא בעלמא ואחת בזה המנהג כדי שלא יהיו קפיד לא מאלו ולא מאלו וכשר הדבר בעיני כל ישראל נהגו בו כלם ועכשו אם בא אדם לשנות בו לשוב כמנהג הראשון אם באלו ואם באלו שלא כדין ושלא כשורה הוא עושה וכאילו הוא עובר [על] לא תשי' גבול רעך אשר גבלו ראשונים ומה שכתבתם אנו אומרים שלא יתכן האמת בשני דברים בודאי כן הוא אלא מיהו [זהו רק] בזמן שאותם ב' דברים מכחישין זה את זה אבל בזמן שזה כשר וזה כשר יתכן להיות האמת בשני דרכים השברים אמת ותרועה כשרה גם ביבבות ותרועה כשרה הם ואין שם הפסד ולא חסרת מנין ולא אחד מן הברכות שלא תקע בהם כהוגן וא"ת מנין לנו תרועה פשוטה דבר זה ולא מן הראיה הברורה מדבריכם כי תרועה בראש השנה חובה בכל שנה ושנה וברור הוא כי הם שלש על שלש שלש וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ולא משו לעולם מלעשות כן (ואל) [ואילו] ירשו מהנביאים כי תרועה יבבא היא ולא ידעו [אלא] יבבא כשבא ר' אבהו ואמר להם עשו שברים בברכה אחת והם אינם יודעים אותם היו אומרים לי הרי ברכה זו אומרו בלא תקיעה כהוגן או שהפסקת בין פשוטה לתרועה וג"כ אלו אמר להם עשו ביבב' א' והם אינם יודעים אותם היו אומרים לו כך. ואפילו קבל ממנו קהל לא היה מקבל ממנו קהל אחר ואי אפשר שלא יהיה זה בדרך המורשה ולא היה אדם בישראל חושב במחשבתו זאת ומערער ואומר כמו שאמרתם ומתוך שפשט מנהג זה בישראל וכולן עושים כמוה מעידים שיצאו ידי חובה ידענו (שכל שנה) [שבל שינה] עליהם מנהגם אלא תקן להיות הכל דרך אחת אף על פי כי כהוגן היו אלו ואלו יבבות מימות משה ואילך ואי אתה יכול לומר שהיתה ראיה שתרועה יבבות קלות הוא התרועה שברים הוא ובא ר' אבהו ודחה את ישראל מן האמת הברורה וקבלו כלם ממנו והקשה במה שאתה יכול לומר כי חלוקים היו ישראל מהם מתריעים שברים ומהם מתריעים יבבות ולא נמצא להוכיח וכלן כי אין לתקוע על סדר ברכות יותר משלש של שלש שלש מה יעש' התאמרו כי בטלה תורה התקיעה ח"ו וששכחו ישראל ובא ר' אבהו ועשה כדעתו ועל כל פנים הרי בא (אבי) [רבי] שמעון בר נחמני ואמר כי השלש של שלש אחת מדברי תורה וב' מדברי סופרים ולא מדברי תורה למדנו על סדר ברכות אלא מדברי סופרים ולא הכריעה תרועה אם מיושב שומעין תדחוה או בתפלה והרי מנהג כל ישראל לתקוע מיושב בכל אחת שלש של שלש מכל מקום כל טורח וכל קושיין שהרחבתם בשאלה זו אין צורך בהם וכשאתה אוחז הדרך שאחזנו הרי הוא דרך נכוחה וברורה וכל ספק נפשט וכל שבוש נסתלק אלו שני חכמים שאמר שני דברים זה כשר וזה כשר. וחקרנו תלמידיהם להיות בדבר זה עושין בזה כדי לחלוק כבוד לשניהם ולא יהא הפרש בין תלמידים ולא יבואו לידי שאומרים אלו כמנהג רבי' נעשה ואלו כמנה' רבי' נעשה ואעפ"י שהא' כשר וגם האחרון גם הם אומרים הלא טוב היה זה וכך עשה ר' אבהו וכל ישראל ישר בעיניהם וקבלוה בזאת תשובת מה (כתבם) [שכתבתם] אם החובה היא אצלם מה תקן להם ר' אבהו וכמה מנהגי תפלות בכנסיות שכלם נכוחות הללו אומרים ויתקלס והללו אין אומרים הללו אומרים והוא רחום [ב] ברכת יוצר והללו אין אומרים הללו מוציאין ס"ת בקלוס פלגי. ואשר אמרתם מאין ראיה שאנו צריכי' לתקוע ל' מיושב. אין ראיה בזאת אלא פוק (חזה) [חזי] מה עמא דבר כך אמרו חכמים שמעתא דר' יצחק (ט"ז) למה תוקעין ומריעים כשהם יושבים ותוקעים ומריעין כשהן עומדים כדי לערבב את השטן ואם אינו מקום החיו' למה מברכין עליהם ומתחילין בהם הנה פירשנו כי מן התורה אין הפרש בין יושב לעומד וכשתקעו מיושב יצאו ידי חובת התורה אם (אם) אחת של שלש שלש ואם שלש של שלש שלש אם בשברים ואם ביבוב והרי נשמעו על הסדר ואם אנו כתבנו על הסדר ברכות על תקון חכמים ומנהג להורות הלכה כתבנו ולא משום עקרי' לדברי תואנות ודאי כי צבור צריכים לשמוע על סדר ברכות אבל יחיד הא אמר רבא לרבי חייא בר אבין (שם ל"ד:) לא אמר על סדר ברכות אלא בחבר עיר ותניא נמי הכי (שם) כשהוא שומען על הסדר וסדר ברכות במה דברים אמורים בחבר עיר אבל יחיד שומען על סדר ושלא על סדר הברכות ואנו הרחבנו בתשובת שאלה זו כדרך שהרחבתם דברים אף על פי כן גופי הדברים שכתבנו של אלוף נ"ע יש בהם די. נשלמה תשובת שאלה לרבי' האי גאו' ז"ל בעני' התקיעות.
